המעטים מבצעים בתמיכת הרבים. על פי כוחות הביטחון, מאות מתנחלים לוקחים חלק בעבירות כלפי פלסטינים. בפוגרומים הגדולים, כמו זה שהתרחש בחווארה, השתתפו כ-400 איש. אכן, רק מיעוט מבין המתנחלים לוקח חלק פעיל באלימות, אך המיעוט הזה אינו מוקע ומגונה בקהילות שמהן הוא מגיע, הוא נהנה מתמיכה ומרוח גבית של הנהגת המתנחלים, ומגובה בשרים בכירים בממשלה שמסיתים ותומכים באלימות בפומבי. זאת לצד היעדר אכיפה מצד הרשויות. 

שנים של הכלת האלימות מצד המדינה ואכיפת חוק רפה מצביעות על כך שמדובר במדיניות ולא בטעות.

בגדה המערבית הנתונה לכיבוש צבאי, תפקיד הצבא לשמור על הסדר הציבורי ולאכוף את החוק על כל מי שמפר אותו או פוגע באחר. לא רק שלחיילים יש סמכות להתערב ולעצור מתנחלים שחשודים בעבירה על החוק, אלא שהם מחוייבים על פי חוק לפעול למניעת עבירה ולהגנה על פלסטינים.
חיילים ש"עומדים מנגד" ולא מתערבים מועלים בחובה זו.

שתיקה ואדישות לנוכח אלימות המתנחלים מאפשרות את קיומה ואת התגברותה, ומטפחות את תרבות החסינות לעבריינים שנוצרה עם השנים.

אבל המעשים האלה משליכים על כולנו: הם כתם מוסרי שדבק בנו, וסכנה לשלטון החוק וליציבות האזור כולו.

נקמה אולי הייתה אופן פעולה לגיטימי בימי יציאת מצרים, אבל בימינו לקיחת החוק לידיים אינה חוקית ופירושה חתירה תחת שלטון החוק. דמיינו מצב שבו כל מי שחש עצמו חזק או נפגע יוצא למסע אלימות או נקמה – בלתי מתקבל על הדעת שכך תתנהל החברה בישראל, נכון? זה מה שקורה בגדה המערבית.

אלימות המתנחלים היא פעילות יזומה ומאורגנת הפוגעת בחפים מפשע, שנובעת ממניעים אידיאולוגיים, ואין בינה לבין הגנה עצמית דבר.

רוב אירועי האלימות מתרחשים כאשר מתנחלים נכנסים לכפרים ולעיירות הפלסטיניים או לאדמות חקלאיות של פלסטינים במטרה ברורה להתנכל להם, לפגוע בהם או לחבל ברכוש ובגידולים חקלאיים.

האלימות אינה תורמת לביטחון, להיפך – היא יוצרת כעס ותסכול ומובילה רק להסלמה.

כיבוש הוא לא מילת תואר, ולא עניין של השקפה פוליטית. זהו מצב משפטי ועובדה קיימת – מסגרת חוקית לניהול של שטח ושל האוכלוסייה המתגוררת בו באופן זמני בלבד, עד שתבשיל העת להסדר מדיני.

ניהול השטח מתבצע באמצעות שלטון צבאי זמני, ללא החלה של ריבונות, האסורה לפי המשפט הבינלאומי.

האמת היא שיש הבדל. מתוך אותה תפיסה של ניהול זמני של השטח הכבוש, החוק הבינלאומי אוסר על העברת אזרחים מהמדינה הכובשת אליו. או בפשטות: כל ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית הן בלתי חוקיות לפי החוק הבינלאומי.

למרות זאת, ישראל רואה בכל התנחלות שהוקמה בהחלטת ממשלה, על אדמות מדינה ובהתאם לדיני התכנון והבנייה כיישוב חוקי ומורשה. זאת בשונה ממאחזים בלתי מורשים שהוקמו ללא החלטת ממשלה ובניגוד לכל חוק – הישראלי והבינלאומי.

לא. במסגרת הסכמי אוסלו חולקו שטחי הגדה המערבית לשלוש קטגוריות. שטח C נותר זמנית, עד לחתימה על הסכם הקבע, בשליטה ישראלית מלאה: ביטחונית ואזרחית. כלומר, שטחי C מעולם יועדו להישאר בידי ישראל, אלא שהעברתם לשליטת הרשות הפלסטינית נדחתה לשלב מתקדם יותר במימוש ההסכם. למרות זאת, ישראל נוהגת בשטחי C כבשלה – בונה בהם התנחלויות, סוללת כבישים, מקימה תשתיות וכו'. בכך היא מפירה איסורים במשפט הבינלאומי על ביצוע שינויים ארוכי טווח, וגם מחבלת בסיכויים להסדר עתידי.

הממשלה הנוכחית פועלת באופן נמרץ וגלוי על מנת להעמיק ולקבע את השליטה הישראלית ולהחיל ריבנות ישראלית מלאה בשטח C, המהווה 60% משטחי הגדה המערבית.